אנחנו בתקופת חירום. אני לא חושבת שיש בית בתקופה הזו שאין אצלו חוויה שהילדים עולים מ-0 ל-100 תוך שנייה. הרבה יותר מבעבר - יותר פעמים, יותר אנטנסיבי וגם יותר אגרסיבי לעיתים. זה מרגיש קצת כאילו זו קצת השגרה החדשה שלנו. ואם נחשוב על זה לשנייה, גם אנחנו הרבה יותר קלות לעצבים וצעקות, לא?
הילד שלך בוחר בתקשורת אלימה? ילד שבוחר בעיקר בדרך של תקשורת יותר אלימה מעיד על שלושה דברים עקריים:
אין לו מספיק כלים כרגע
עדיין לא הרחיב את סט הכלים שלו
ובעיקר: ילד שמאוד קשה לו.
מה עושים? כדי לצאת מהמעגל, אפשר לעשות הרבה דברים. הינה כמה עיקריים
בזמנים נינוחים של הילד
נסי ללמד איך את מתמודדת, עם רגשות "לא פוטוגניים" למשל: כשאת מוצפת כדאי כמו שזה לשתף את זה ולהגיד: "אני ממש מרגישה שאני חסרת סבלנות, שאני כועסת!" ואז להגיד מה אני עושה, למשל: לוקחת כוס מים, עושה קצת יוגה, מנסה לנשום עמוק, לענות לכמה שיחות מהעבודה... או כל מה שעוזר לך להירגע.
כשאת עושה את זה את גם נרגעת וגם מלמדת את הילד שלך הלכה למעשה שיש עוד דרכים להירגע
חוץ מלצעוק או לשבור את הכלים
בזמני התלקחות
כשאת, שכבר מכירה ומזהה את הילד שלך, התבונני בו ומצאי את הנקודה שבה הוא רק "מתחיל" לכעוס/להיעלב/להתעצבן/להתבאס וכו. שבי לצידו, תהיי איתו. תגידי לו "יואו, באמת איזה מבאס זה שככה חתכתי לך את התפוז. הלוואי והייתי חותכת אחרת".
כשאת נותנת מקום לרגשות "הלא פוטוגניים שלו" ונותנת להם שם - זה יכול לעושת פלאים ולהרגיע את הדלי לפני שהוא גולש!
ואם האלימות חוצה את הגבול?
אם הסיטואציה מאוד מסלימה ואי אפשר להישאר עם הילד באותו חדר כי הוא זורק/אלים ואנחנו מפחדים שהוא או מישהו אחר בחדר ייפגע, אני מציעה בחום לשנות אווירה: ללכת עם הילד לחדר אחר, לפינה אחרת- לא לשלוח אותו לבד להירגע בעצמו, עוד אין לו בכלל את הכלים לעשות את זה לבד! הוא צריך אותנו פיזית איתו בחדר להיות שם, לחכות שטיפה יירגע, להציע את החיבוק, לתת את האהבה.
כשאנחנו עמוד תווך של הילד ומשרים יציבות ובטחון, זה מאפשר לו להיגע מהר יותר ולהרגיש שהוא בטוח.
איך כמו ההתמדה. גם אם זה לא עובד פעמים ראשונות - תמשיכי לנסות, זה עובד!
ולסיום,
אם את חוששת מאיזה בן-אדם הוא הולך להיות, או מה יהיה איתו ואיך הוא יסתדר בעולם... - אל תחששי! זה בסדר, את עכשיו עובדת איתו על זה וכמו כל מה שקורה סביבנו גם זה יעבור.
יש מצב טוב שאת עושה את ה100% שלך ועדיין, לילד שלך פשוט מאוד קשה כרגע, עם כל התחושות שהתקופה המורכבת הזו מביאה. בכל טנטרום כזה הוא פשוט אומר: "קשה לי" ורוצה להרגיש שהוא נוכח, שיש לו לפחות מעט שליטה בחייו ושהוא עדיין אהוב. ממש כמו מה שאנחנו מחפשים גם לנו.
פה בשבילכם!