ככה עוקבים אחרי שינוי בבית בלי להילחץ מהביצועים"מד התקדמות שינוי משפחתי"
- ליאור הראל
- לפני שעתיים
- זמן קריאה 4 דקות
שפה חדשה לשיתוף פעולה משפחתי אדלריאני
הילדים קמים מאוחר, עוד בוקר של חיכוכים, בקושי יוצאים בזמן, שעת ההרדמה נמשכת כמו מסטיק, התנגדויות-שיא כשמגיע זמן פרידה מהמסך.... אתם אמורים לעצמכם שמחר מתחילים מחדש! אבל הכול חוזר על עצמו? אתם לא לבד!
במעברים כמו חזרה לשגרה אחרי חופשה, התחלה של שנה חדשה, או אפילו החלטה על שינוי קטן בבית (למשל שינוי במדיניות המסכים בבית) הילדים שלנו ולפעמים גם אנחנו, באופן טבעי וישיר מעלים התנגדויות, קלים להתפרצויות, קשה לנו יותר להיפרד בבקרים ועוד...
טוב שאתם רוצים להכניס שינוי, ואל תתתיאשו אם זה לא עודב על ההתחלה.
כי כדי להכניס שינוי אמיתי בלי להילחץ מהביצועים, אנחנו צריכים לשים לב למגמת שיפור, לא לחפש מושלמות והצלחה מיידית. והינה כלי שייצר שפה חדשה בבית, בלי להאשים אף אחד ובלי לוותר על הגבולות: הכירו את "מד התקדמות שינוי משפחתי" שהוא אחד הכלים הכי פשוטים, אבל הכי יעילים, כשמתחילים תהליך של שינוי בבית.
מה זה בעצם "מד ההתקדמות שינוי משפחתי"?
זה כלי יומי שלוקח רק כמה דק' של מחשבה ועוזר לבדוק אם אנחנו מתקדמים לעבר המטרה המשפחתית שבחרנו, למשל: בוקר רגוע יותר, התנהלות ערב מוקפדת יותר, פחות ויכוחים על שיעורים או מקלחות ועוד.
אנחנו לא מחפשים מושלם; אנחנו מחפשים מתקדם.
חמישה סימנים קטנים (מדדים) שמספרים לנו שאנחנו בדרך הנכונה:
זמן התאוששות אחרי "שנתקעים" (נרצה לראות לאורך הימים שמשך הזמן שלוקח לשחרר את ההתנגדות ולעבור הלאה לדבר הבא מתקצר)
עוצמת התנגדות באירוע עצמו (אם אנחנו מתחילים ממצעקות מאוד גדולות או לחילופין משתיקה נמנעת והתעלמות, אז נרצה לראות את העצמה פוחתת. הצעקות פחות רמות, טון כועס בימקום ואפילו מילים)
יוזמה מצד הילדים (נרצה לראות שהילד קצת יותר יוזם בעצמו דברים. אולי הוא יזכיר בעצמו מה השלב הבא ואפילו יקש ויעשה בעצמו)
עקביות (לאורך הזמן נצפה לראות שיותר משימות משגרת הבוקר שלנו מתבצעות ואנחנו מצליחים להספיק את מה שאנחנו רוצים בזמן - העקביות משתלמת)
שפה משותפת בבית (זה משהו שקורה גם במקביל ליזמה שהילד מפגין. נרצה גם לראות שאנחנו פחות מתזכרים, פחות חופרים וכל הזרימה בבית היא יותר הדדית וזורמת)
כשאנחנו רואים שיפור אפילו קטן,זה נותן תחושת הצלחה ומכוון אותנו להמשך. הכלי לא בא להחליף שיחה, גבול או הסכם משפחתי אלא לעזור לנו להבין אם מה שכבר בחרנו באמת עובד.
למה זה עובד? כי המד מחובר לשלושה עקרונות אדלריאניים:
בבית אדלריאני כולם בעלי ערך ושווים מעצם... היותם. שוויון ערך, בשפה פשוטה, אומר שלכל מי שחי בבית (ואגב, לכל אדם גם מחוץ לבית) יש אותה חשיבות, הוא שווה ערך.
זה נכון שאנחנו ההורים אלו שמובילים ושמציבים גבולות, אבל הילדים שלנו לא “קטנטנים חלשים” שאין להם קול; אנחנו מעודדים ונותנים להם מקום, מתייעצים איתם, וקובעים כללים בשיח ולא בכוח. לכן הכללים לשגרה נקבעים באווירה דמוקרטית של כבוד הדדי ושיתוף ולא מתוך סמכותנות חד־צדדית "אמרתי וככה זה".
לילד יש צורך להרגיש שהוא חלק משמעותי מהמשפחה. לא 'רק' שייך, אלא גם תורם באמת. כשנותנים לו תפקיד חשוב בעיניו ובעיני אחרים, הוא מרגיש נחוץ, וזה מחזק ביטחון עצמי, שיתוף פעולה ואקלים של כבוד הדדי בבית. ככה נוצרת שגרה רגועה ואז לאט לאט תראו ילדים שמפעילים מכונת כביסה, מכינים סנדוויצ’ים לארוחת 10 ואפילו מציעים להכין לכם ההורים קפה 🙂 כי הם מרגישים שהם חלק ממשהו חשוב. אז באופן שגרתי נגדיר תפקידים אמיתיים ונעודד שיתופיות ואחריות.
בחירה בתוך גבולות פירושו שאנחנו כהורים מגדירים את המסגרת הברורה (מה עושים ומתי) ובתוך המסגרת הזו נותנים לילד מקום לבחור **איך** זה יקרה. זה לא “הכול מותר/רק מה שאני אומרת”,
אלא הנהגה הורית מכבדת: יש גבול שמחזיק את הבית, ויש חופש מסויים שמכבד את האדם שמולי.
זה חשוב כי כשהילד מרגיש שיש לו קול, הוא פחות נכנס למאבקי כוח ויותר לוקח אחריות והבחירה מחזירה תחושת שליטה וכבוד. אז לסיכום, ההורה מציב מסגרת עקבית, ומזמין את הילד לבחור בין 2–3 אפשרויות.
איך משתמשים בכלי בפועל? (3 דקות ביום)
בוחרים עוגן/שגרה/התנהלות שרוצים לשנות או להטמיע
פעם ביום מדרגים את המדדים בסולם 0–3: 0=קשה מאוד, 1=קשה, 2=בינוני, 3=זורם
זוכרים את "נוהל 72 שעות". לא מצפים לשיפור על היום-יומיים הראשונים. מחפשים מגמה שבועית, לא יום מושלם.
רואים שיפור במדדים בין הימים לאורך שבוע-שבועיים? מעולה! זה אומר שאתם על הדרך הנכונה.
מה אומרים לילד?
"אנחנו לא מודדים אם הכול מושלם, רק בודקים אם הדברים משתנים." "שמתי לב שהיום קמת בלי שנצטרך להזכיר פעמיים. כל הכבוד על המאמץ!" "רוצה לבחור אתה/את הצעד הקטן למחר?"
דוגמה קצרה לשבוע ראשון:
יום א–ב: רק מתבוננים – מודדים בלי לשנות דבר.
יום ג: מזהים צוואר בקבוק (למשל, לבוש), ובוחרים שיפור קטן (מכינים בגדים בערב).
יום ד–ה: מעודדים, שומרים על מה שעבד, משפרים עוד צעד קטן.
סופ"ש: ישיבת משפחה קצרה – מה השתפר? מה הניסוי הקטן הבא?
טעויות נפוצות שכדאי להימנע מהן:
אל תהפכו את המדד לביקורת אישית (למה אתה אתה רק 1 ולא 3?)
אל תעשו מלא ישנויים בבית בבת אחת (תבחרו כל פעם צעד-רומא לא נבנתה ביום)
אל תמדדו באובססיביות את השינוי. תמדדו פעם אחת ביום, בזמן שהוא רגוע.
אל תצפו להתקדמות מיידית ומושלמת. כל פעם קצת:)
וואם נתקעים והמד לא מתקדם?
חוזרים לעקרונות: מסגרת ברורה + בחירה קטנה + תחושת משמעות. שואלים:
“מה יעזור לך להתקדם צעד אחד?”מציעים שתי אופציות הוגנות, או מצמצמים את המשימה לחצי.ומחזקים תמיד את המאמץ.
לסיכום:
"מד ההתקדמות" הוא כמו מראה יומית עדינה שמחזירה לנו תמונה לא שיפוטית אלא אופטימית. הוא עוזר לנו להוריד ווליום של דרמות, מייצר שפה חדשה בבית, ומחזיר לנו תחושת שליטה גם כשהכול מרגיש כאוטי.
הוא לא הכלי שיעשה את השינוי, אבל הוא זה שיעזור לראות אם הוא עובד – ולכוון אותנו לשם בלי לאבד את היחסים בדרך.
פה בשבילכם! ליאור הראל
תגובות