איך מפסיקים ריבים בין אחים? האמת היא שלא תמיד צריך

הילדים רבים יותר בחופש הגדול? זה לא בהכרח סימן שמשהו השתבש בבית. לפעמים זו דווקא הזדמנות ללמד את אחת המיומנויות החשובות ביותר לחיים.

ריבים בין אחים הם לא רק מקור לתסכול - הם גם הזדמנות לתרגל את המיומנויות החברתיות שילוו את הילדים כל החיים.

"דייייי!"

"הוא לקח לי!"

"זה שלי!"

"אמאאאאאאא!"

אם יש משהו שמאפיין כמעט כל בית בחופש הגדול, אלו ריבים בין אחים.

וכשהם מגיעים שוב ושוב, הרבה הורים מתחילים לחשוב:

"אולי אני עושה משהו לא נכון."

"אולי אם הייתי מגיבה אחרת הם כבר היו מפסיקים."

אני רוצה להזמין אתכם להחליף רגע עדשה.

אולי הבעיה היא בכלל לא שהילדים רבים.

יותר זמן יחד לא יוצר יותר ריבים. הוא פשוט יוצר יותר הזדמנויות ללמוד להסתדר

למה דווקא בחופש הגדול יש יותר ריבים בין אחים?

התשובה פשוטה יותר ממה שנדמה.

במהלך שנת הלימודים הילדים נמצאים שעות רבות במסגרות.

לכל אחד יש את החברים שלו, את הפעילויות שלו ואת המרחב שלו.

אבל בחופש?

פתאום הם יחד.

הרבה.

מאוד.

ככל שאנחנו מבלים יותר זמן עם אנשים שאנחנו אוהבים - יש גם יותר רגעים של אי הסכמה, תסכול וחיכוך.

זה נכון בזוגיות.

זה נכון בעבודה.

וזה נכון גם בין אחים.

לכן, יותר ריבים לא בהכרח מעידים על בעיה.

לפעמים הם פשוט תוצאה טבעית של יותר זמן משותף.

כבר עכשיו אפשר אולי לנשום קצת יותר.

אז... לא להתערב?

דווקא כן.

אבל לא תמיד בדרך שאנחנו רגילים.

הרבה מאיתנו נכנסים לריב כמו שופטים.

מנסים להבין:

מי התחיל?

מי אשם?

מי צודק?

אבל ברוב המקרים, זו בכלל לא השאלה החשובה.

בגישה האדלריאנית אנחנו מזמינים את ההורים לשאול שאלה אחרת:

איזו מיומנות הילדים צריכים ללמוד כאן?

(עקרון העידוד, השייכות והלמידה החברתית - אלפרד אדלר, רודולף דרייקורס)

המטרה שלנו היא לא לגדל ילדים שלא רבים. המטרה היא לגדל ילדים שיודעים מה לעשות כשהם רבים

כל ריב הוא שיעור במיומנויות חברתיות

מאחורי כמעט כל ריב מסתתרת מיומנות שעוד לא הבשילה מספיק. אולי צריך ללמוד:

• איך מבקשים.

• איך מחכים לתור.

• איך מתפשרים.

• איך אומרים "לא" בלי לפגוע.

• איך נרגעים לפני שמגיבים.

• איך מתקנים אחרי שפגענו.

אלה בדיוק המיומנויות שהילדים שלנו יצטרכו גם בזוגיות, בעבודה ובחברויות שלהם בעתיד והבית הוא המקום הכי בטוח להתאמן בהן.

במקום להיות שופטים - בואו נהיה מאמנים

במקום למהר לפתור את הריב, אפשר ללוות את הילדים בדרך לפתרון.

במקום לשאול:

"מי התחיל?"

נסו לשאול:

"מה קרה כאן?"

או:

"מה כל אחד מכם צריך עכשיו?"

או:

"איך אפשר לפתור את זה כך ששניכם תרגישו שנשמעתם?"

פתאום הילדים לא רק יוצאים מהריב.

הם גם לומדים משהו על עצמם ועל אחרים.

זה בדיוק ההבדל בין לפתור עבורם בעיה לבין ללמד אותם לפתור אותה בעצמם.

כשהמטרה שלנו משתנה מ'להפסיק את הריב' ל'ללמד מיומנות', כל האווירה בבית משתנה

ומה אם הם רבים שוב... ושוב?

הם כנראה יריבו.

גם מחר.

וגם בשבוע הבא.

למידה לא מתרחשת בריב אחד.

בדיוק כמו שלא מצפים מילד ללמוד לקרוא אחרי שיעור אחד, גם מיומנויות חברתיות דורשות תרגול.

החופש הגדול, עם כל האתגרים שבו, מספק להם אינספור הזדמנויות להתאמן.

ואנחנו שם כדי ללוות.

לא כדי למנוע כל קושי.

אלא כדי לעזור להם לצמוח ממנו.

רוצים לחזק גם את היכולת שלהם להסתדר עם ילדים אחרים?

ריבים בין אחים הם רק חלק מהסיפור. אם מעניין אתכם להבין איך מפתחים שיתוף פעולה, אמפתיה ויכולת לפתור קונפליקטים כבר מגיל צעיר, אני מזמינה אתכם לקרוא עוד בבלוג על מיומנויות חברתיות בגיל הרך בגישה האדלריאנית.

לסיכום

בפעם הבאה שהילדים שלכם רבים, נסו לעצור רגע לפני שאתם מחפשים את האשם. שאלו את עצמכם:

מה הילדים שלי יכולים ללמוד מהרגע הזה?

יכול להיות שלא תעצרו את הריב, אבל אולי תעזרו להם לריב קצת אחרת בפעם הבאה. וזו כבר התקדמות משמעותית!

החופש הגדול הוא לא מבחן לשקט בבית. הוא מגרש האימונים הטוב ביותר למיומנויות חברתיות

כל ריב יכול להפוך להזדמנות ללמידה

אם גם אצלכם החופש הגדול מביא איתו יותר מריבות, יותר צעקות ויותר רגעים שבהם אתם מרגישים שאתם רק מכבים שריפות, אתם לא לבד.

לפעמים שינוי קטן באופן שבו אנחנו מסתכלים על הריבים ועל התפקיד שלנו בתוכם, משנה את כל האווירה בבית.

אם תרצו לחשוב יחד איך זה נראה במשפחה שלכם, אשמח ללוות אתכם בתהליך אישי.