הילד כל הזמן אומר "משעמם לי"? התלונה הכי נפוצה בחופש הגדול - ואיך נכון להגיב

או: למה שעמום אצל ילדים הוא לא בעיה שצריך לפתור, ואיך דווקא ממנו צומחים עצמאות, יצירתיות וביטחון עצמי.

אם יש משפט אחד שחוזר כמעט בכל בית במהלך החופש הגדול, זה כנראה המשפט הזה: "אמא משעמם לי"

אנחנו באמצע שיחת עבודה, מכינים ארוחת צהריים או מנסים סוף סוף לשבת לחמש דקות - ופתאום מגיעה הקריאה המוכרת.

ואז, כמעט באופן אוטומטי, אנחנו מתחילים לחפש פתרונות -אולי נציע פעילות?

אולי נקבע עם חבר?

אולי נוציא יצירה?

אולי נלך לבריכה?

אולי פשוט ניתן עוד קצת זמן מסך?...

אבל מה אם השעמום של הילדים הוא לא בעיה שצריך לפתור?

שעמום הוא לא מצב חירום.

למה כל כך קשה לנו לראות ילדים משועממים?

לפעמים השעמום של הילדים מפעיל דווקא אותנו.

אנחנו חוששים שהם מבזבזים זמן.

מרגישים אשמים אם הם לא נהנים.

ואולי גם קצת מודאגים מהרגעים שבהם הם לא מרוצים.

אבל כשאנחנו ממהרים למלא כל רגע פנוי, אנחנו עלולים להעביר לילדים מסר מבלי להתכוון:

"מישהו אחר אחראי על זה שיהיה לך מעניין."

בגישה האדלריאנית אנחנו שואפים לעזור לילדים לפתח תחושת מסוגלות (אדלר). כלומר, את האמונה שהם יכולים להתמודד, לחשוב, לבחור ולמצוא פתרונות גם בלי שמישהו יעשה זאת בשבילם.

דווקא ברגעים שבהם אין תוכנית מוכנה ואין מבוגר שמפעיל אותם - יש לילדים הזדמנות לגלות את היכולות האלה.

מה באמת קורה כשהילד כל הזמן אומר "משעמם לי"?

שעמום הוא בעצם רגע מעבר, הרגע שבין גירוי אחד לאחר.

הרגע שבו הילד עדיין לא יודע מה יעשה עכשיו?

וזה בדיוק המקום שבו מתחילים לקרות הדברים היפים, למשל

הוא בונה מבצר משמיכות,

היא מוציאה משחק שלא נגעו בו חודשים,

הוא ממציא תחרות חדשה,

היא מציירת,

הוא קורא,

הם מזמינים חבר...

הם יוצרים, הם חושבים, הם מגלים יוזמה!

כל הדברים האלה לא קורים *למרות השעמום*: הם קורים בזכותו.

כשאנחנו ממהרים לפתור את השעמום, אנחנו עלולים לגזול מהילדים את ההזדמנות למצוא פתרון בעצמם

אז מה אומרים כשהילד אומר "משעמם לי"?

החדשות הטובות הן שלא חייבים לשלוף רשימת רעיונות.

לא חייבים לבדר וגם לא חייבים לפתור!

אפשר פשוט לומר:

"אני בטוחה שתמצא משהו לעשות"

"זה באמת לא נעים ולפעמים גם לי משעמם"

"מעניין מה תמציא היום", או:

"אני סומכת עליך שתמצא רעיון"

התשובות האלה עושות דבר חשוב: הן מכירות בתחושה של הילד, אבל משאירות בידיו את האחריות להתמודד איתה. וזה עידוד במיטבו! העברת מסר של אמונה ביכולת, במקום פתרון או הצלה.

המטרה שלנו היא לא להעסיק את הילדים - אלא לעזור להם לפתח את היכולת להעסיק את עצמם.

מתי כן כדאי לעזור?

יש הבדל בין שעמום רגעי לבין ילד שבאמת תקוע.

אם עבר זמן והילד מתקשה להתניע, אפשר להצטרף אליו לחשיבה.

לא כדי לפתור במקומו, לא כדי להפעיל אותו, אלא כדי לעזור לו לחשוב:

"מה עשית בפעם הקודמת שהשתעממת?"

"איזה רעיון כבר עבר לך בראש?"

"יש משהו שנוכל לחשוב עליו יחד?"

שימו לב להבדל: אנחנו לא נותנים פתרון,

אנחנו עוזרים לילד למצוא פתרון.

וזה הבדל עצום!

דווקא בחופש הגדול

החופש הגדול מפעיל הרבה לחץ אצל הורים, נכון? אנחנו רוצים שהילדים יהנו, שלא יריבו ככ הרבה, שלא יהיו מול מסכים כל היום ו....שלא ישתעממו.

אבל לפעמים, מתוך הרצון שלנו לעשות להם חופש מוצלח, אנחנו הופכים למנהלי ההפקה של הקיץ!

מתכננים, מפעילים, מארגנים, מתזזים ומתעייפים.... והאמת היא שילדים לא צריכים שכל יום ירגיש כמו קייטנה.

הם צריכים זמן, מרחב, אפשרות לבחור והזדמנות לגלות שהם מסוגלים להעסיק את עצמם.

לפעמים המתנה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו היא האמון שהם כבר ימצאו מה לעשות.

אז מה לסיום?

בפעם הבאה שהילד שלכם אומר "משעמם לי", נסו לעצור רגע לפני שאתם מחפשים פתרון:

• לא כל אי נוחות דורשת התערבות.

• לא כל רגע ריק צריך להתמלא.

• לא כל שעמום הוא בעיה.

לפעמים השעמום הוא בדיוק המקום שבו מתחילים לצמוח יצירתיות, יוזמה, גמישות ועצמאות.

וכשאנחנו מאפשרים לילדים לפגוש אותו, אנחנו לא מפקירים אותם, להיפך!:)

אנחנו מאמינים בהם.

וזה אולי אחד המסרים החשובים ביותר לחיים שאנחנו יכולים להעביר להם.

מרגישים שאתם יודעים מה צריך לעשות - אבל בבית זה פשוט לא עובד?

אם החופש הגדול מביא איתו ויכוחים סביב מסכים, מריבות בין אחים, שעמום, גבולות או שגרה, לפעמים לא צריך עוד טיפ, צריך לחשוב יחד על המשפחה הספציפית שלכם.

אני מלווה הורים בתהליכים פרטניים ומזמינה אתכם ליצור קשר.