גבולות למסכים בחופש הגדול: הטעות שרוב ההורים עושים כשהם מכבים את המסך
- ליאור הראל
- 17 ביוני
- זמן קריאה 3 דקות
לא רק כמה זמן הילדים היו במסך חשוב - אלא גם איך אנחנו מסיימים את זמן המסך ומלווים את המעבר ממנו
"נגמר."
שתי שניות אחר כך:
"עוד רגע!"
"רק שנייה!"
"אבל אני באמצע!"
"זה לא פייר!"
ואנחנו מוצאים את עצמנו שוב באותו ויכוח.
אם יש נושא שמעסיק כמעט כל הורה בחופש הגדול, זה המסכים. כמה זמן? איזה תוכן? מתי כן ומתי לא?
אבל אחרי שנים של ליווי מאות הורים, אני חושבת שהשאלה החשובה ביותר היא בכלל לא כמה זמן הילד היה במסך:
השאלה היא מה קורה כשהוא צריך לצאת ממנו.
הקושי הגדול של רוב הילדים הוא לא להיכנס למסך - אלא להיפרד ממנו
למה היציאה מהמסך כל כך קשה?
כדי להבין את זה, צריך רגע להיכנס לעולם של הילדים.
משחק, סרטון או סדרה הם לא רק פעילות הם עולם.
הילד שקוע, מרוכז, נהנה, מחכה לראות מה יקרה בעוד רגע....
ואז, מבחינתו, משהו קוטע את הרצף.
אנחנו קוראים לזה "לכבות את המסך", הוא חווה את זה כ"לעצור משהו שעוד לא הסתיים וממש ממש בא לו עוד".
בדיוק כמו שלא היינו אוהבים שמישהו ינתק אותנו באמצע שיחה חשובה או יסגור לנו את הספר רגע לפני סוף הפרק... זה לא אומר שלא צריך גבולות. זה רק אומר שכדאי להבין מה באמת מקשה על הילדים, ומה יעזור לנו להציב גבול נכון לגבי זה.
גבולות למסכים בחופש הגדול מתחילים הרבה לפני הכיבוי
הרבה הורים משקיעים מחשבה בשאלה מתי לכבות את המסך אבל לפעמים דווקא ההכנה המוקדמת היא מה שעושה את כל ההבדל. כשילד יודע מראש:
מתי מתחילים
מתי מסיימים
ומה יקרה אחר כך
קל לו הרבה יותר לשתף פעולה.
זה לא מבטל את האכזבה, אבל זה מפחית את תחושת ההפתעה. אפשר לומר למשל:
"יש לך עכשיו חצי שעה של מסך, ואחר כך הולכים לאכול."
או: "כשתיגמר התוכנית הזאת, נסגור ונעבור לבריכה."
גבול ברור מראש יוצר ביטחון וילדים זקוקים למסגרת ברורה כדי להרגיש בטוחים. (דרייקורס)
הטעות שכל ההורים עושים:
אנחנו מודיעים על סוף זמן המסך מרחוק: מהמטבח, מהכביסה, מהחדר השני: "די, תכבה."
ואז מתפלאים שזה לא עובד.
המעבר ממסך לפעילות אחרת הוא מעבר אמיתי וכמו כל מעבר, הוא דורש ליווי. במיוחד אצל ילדים צעירים.
לפעמים הילדים לא צריכים עוד זמן מסך - הם צריכים יותר זמן/עזרה במעבר
מה כן עובד?
אחד הכלים הפשוטים ביותר הוא התראה מראש של חמש דקות לפני הסיום.
לא כדי לאיים, כדי להכין.
אפשר לומר: "עוד חמש דקות מסיימים."
ואז לחזור שוב: "עוד דקה אחת."
הכלי השני הוא נוכחות.
במקום לצעוק מהמטבח, להגיע פיזית, לשבת לידם. להסתכל רגע במה שהם עושים. אולי אפילו להתחבר לעולם שלהם לפני שמבקשים מהם לצאת ממנו:
"וואו, הגעת ממש רחוק במשחק."
"אני רואה שאתה באמצע משהו חשוב."
ואז שוב תזכורת ידידותית: "עוד רגע מסיימים."
כשילד מרגיש שראו אותו, קל לו יותר לשתף פעולה. זהו אחד הביטויים של כבוד הדדי בגישה האדלריאנית. (אדלר)
ומה עושים כשהם מתעצבנים?
קודם כול לא נבהלים:) הבעת הרגשות זה לא סימן שהגבול היה שגוי!
מותר לילד להתאכזב, לכעוס, לרצות עוד.....
התפקיד שלנו הוא לא למנוע את הרגש: התפקיד שלנו הוא להחזיק את הגבול וללוות את הרגש.
אפשר לומר משהו כמו: "אני מבינה שאתה מאוכזב."
"גם אני לפעמים לא רוצה להפסיק משהו שאני נהנית ממנו."
"ועדיין, עכשיו סוגרים."
זו אמפתיה בלי ויתור על הגבול.
אמפתיה לא מחליפה גבולות - היא עוזרת לילדים לקבל אותם
מה קורה אחרי שמכבים?
זה החלק שרוב ההורים מפספסים... כי ילד שיוצא ממסך לא תמיד יודע מיד מה לעשות עכשיו, לפעמים הוא זקוק לכמה דקות של התאוששות, לכוס מים, לנשנוש, לחיבוק, למשחק, לשינוי אנרגיות. ולרוב, פשוט לזמן קצר בלי דרישות:)
במקום לעבור מיד מ:"סגור את המסך!" ל:"עכשיו תסדר את החדר, תתקלח ותכין תיק"
כדאי לאפשר נחיתה רכה, המעבר עצמו הוא חלק מהתהליך.
אז כמה זמן מסך מותר בחופש?
זו בדרך כלל השאלה הראשונה שהורים שואלים, אבל האמת היא שאין מספר קסם שמתאים לכל המשפחות.
מה שחשוב יותר הוא:
שהמסך לא יבוא במקום שינה.
שלא יבוא במקום קשרים חברתיים.
שלא יבוא במקום תנועה ומשחק.
ושיהיו גבולות ברורים ועקביים.
כשאלה מתקיימים, השיח הופך להיות הרבה פחות על דקות והרבה יותר על איזון.
לסיכום
אם אתם מוצאים את עצמכם רבים שוב ושוב סביב מסכים, נסו לשאול שאלה אחרת. לא רק:
"כמה זמן הוא היה במסך?"
אלא: "איך אנחנו מלווים את היציאה ממנו?"
לפעמים השינוי המשמעותי ביותר לא נמצא בטיימר, אלא דווקא בדרך שבה אנחנו מכינים, מלווים ונשארים נוכחים. בסופו של דבר, המטרה שלנו היא לא רק לכבות מסכים, אלא לעזור לילדים לעבור בין עולמות בצורה רגועה יותר.
המטרה שלנו היא לא רק לכבות מסכים - אלא לעזור לילדים לעבור מהם בחזרה אל החיים
מרגישים שאתם יודעים מה צריך לעשות - אבל בבית זה פשוט לא עובד?
אם החופש הגדול מביא איתו ויכוחים סביב מסכים, מריבות בין אחים, שעמום או מאבקי כוח, לפעמים לא צריך עוד טיפ, צריך לחשוב יחד על המשפחה הספציפית שלכם. אני מלווה הורים בתהליכים פרטניים ומזמינה אתכם ליצור קשר כאן.
אם גם אצלכם החופש מלווה בקריאות "משעמם לי", מוזמנים לקרוא גם: הילד כל הזמן אומר "משעמם לי"? התלונה הכי נפוצה בחופש הגדול - ואיך נכון להגיב (כאן למטה:)
תגובות