מפגשים מחודשים עם חבר/שניים אחרי סגר הקורונה #מרחקחברתי

עודכן: 11 במאי 2020

לא יודעת מה אתכם, אבל אנחנו לא תרגלנו את כל ה'לארח/להתארח' עם הילדים וחברים לפחות חודש. רוב הילדים וגם הרבה הורים מאוד זקוקים להכנה המחודשת. אז מה כדאי לעשות?

[בגוף הבלוג לינק לסרטון מצולם]


לגלות אמפתיה

היתה לנו פרידה חדה מהגננת ומהחברים ואף מהמשפחה המורחבת, עם התפשטות הקורונה. גם אם תיווכנו ועשינו הכל לפי הספר - עדיין זה משהו שנצרב בחוויה. גם המרחק החברתי הפיזי שצריך לשמור נתן את אותותיו, למשל כשנפגשנו עם סבא וסבתא מרחוק ואסור היה להתקרב ולהתחבק.

זה באמת מאתגר ולא פשוט!



להכין,להכין, להכין

ילדים מתנהלים טוב עם הכנה, ידע ותיאום ציפיות. מלידה בערך ועד בכלל. גם עלינו זה מאוד מקל, תחשבו על זה. הכינו את הילדים שלכם מבעוד מועד, לפני זמן היציאה, כשכולכם בנחת ובריכוז.

תכננו בגדול מה יהיה, למשל: "בבוקר אתה תהיה אצל עופר ותשחקו יחד. אחרי ארוחת הצהריים אני אבוא לאסוף אותך" או "נגיע ביחד אל הדודים ונישאר לארוחת ערב" ותוסיפו משפט סופר חשוב: רבע שעה (או כמה שתחליטו) לפני שצריך ללכת אני אזכיר לכם ואז תוכלו לסיים את המשחק/לסדר אחריכם/להיפרד יפה (שוב, מה שתחליטו - רק תחליטו).

ואז באמת תקפידו על לאמר את זה רבע שעה לפני שצריך לצאת ולהזכיר. "זה עכשיו זמן לסיים את המשחק ולהתחיל לאסוף, אנחנו תכף נצטרך ללכת".


הזכירו לילד בזמן אמת את תיאום הציפיות שעשיתם בבית

איך להגיב בזמן אמת

השאירו בבית את כל הרצון שלכם לחנך כרגע. פשוט הייו ענייניים (כן, זה אומר גם לא לכעוס או לאיים בעונשים).

הזכירו עוד פעם-פעמיים לכל היותר ואז עברו לקראת פעולה. "חמודה שלי, אני רואה שאת נהנת ורוצה להישאר עוד (=אמפתיה, לגיטימציה) אבל אנחנו כבר צריכים ללכת (ציון הגבול). את רוצה לבוא איתי יד ביד, בכוחות עצמך? (#עצמאות) אני בטוחה שזה יהיה הרבה יותר נעים לך וגם לי". בד"כ, כשזה נאמר באופן ענייני ועקבי בסיטואציות דומות, הילדה תבין היטב ותבוא בעצמה. היא גם תדע שיהיה מקום לאכזבה שלה. אני קוראת לזה "לפגוש את החיים", כי לפעמים לא יוצא לנו בדיוק כמו שרצינו. חשוב מאוד להכיל את הרגשות שלה, לחזק על הבחירה שלה ועל ההתנהגות הרצוייה ולהמשיך בעוד משפט חשוב: "נבוא לשחק שוב!". חשוב לדעת להיפרד יפה כדי שנוכל לארח/להתארח שוב.

הילד שלי תמיד עושה דברים בעד עצמו ולא נגדי

הילדה עדיין התנגדה?

הימנעו מכניסה למשא ומתן ממושך. אתם תרגישו שזה מתיש. כן להקשיב לילדה ולבוא לקראת רצונותיה, הכל במידת האפשר. אם זה לא מתאפשר זה לגמרי בסדר שצריך ללכת גם במחיר האכזבה. במידת הצורך לתת לה יד או חיבוק ולשאת אותה לאוטו (בלי עניינים ומבלי לכעוס או להעניש). ומחזירה תמיד לנקודה הראשונה: אמפתיה!

ברגע שתירגע תוכלו לתת לזה מקום ומתן שם לרגש.


הצפה רגשית זה לא זמן להסברים וחינוך. היו ענייניים.

תיאום ציפיות מחדש

בהזדמנות הקרובה, עת של נחת וריכוז, ערכו תיאום ציפיות מחודש. שאלו את הילד שלכם מה הרגיש, דברו על מה היה מאתגר וחשבו מה יכול לעזור בפעמים הבאות. לפי יכולות הילד כמובן ורצוי כמה שיותר לתת לו לחשוב ולהציע רעיונות (אנחנו רוצים לעודד אותו להקשיב לעצמו!).

עודדו אותו על הנסיונות שעשה ועל כל דבר חיובי שראיתם במעשיו, גם בשיחה וגם בפרידה במפגש אתמול.


מוזמנים לצפות בסרטון הדרכה בנושא הזה כאן.



 

מתחברים? זה חשוב לכם? רוצים לשאול? מכירים הורים שזה חשוב להם? מוזמנים להגיב פה למטה, או בכל אחת מהאפשרויות:

לתהליך אישי צרו קשר בפייסבוק

ניתן לתאם בקלות כאן


הצטרפו לקבוצת ההורים הכי שווה בעיר


ולקבוצה שהכי כדאי להיות בה בזמן הקורונה


ולקינוחים, בקרו אותי באתר שלי והירשמו לתפוצה


והירשמו כמנויים בערוץ יוטיוב שלי ובערוץ באינסטה

10 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול