להתעקש או לא על למידה בזום עם הילדים?

מצד אחד אני לא רוצה שיהיה בפיגור אחרי כולם, מצד שני אני סומכת עליו שישלים, ומצד שלישי - בכלל צריך פה משהו הרבה יותר מעמיק, כי יש סיכוי טוב שזה הולך ללוות אותנו עוד תקופה ארוכה. מכירים עוד צדדים לעניין? באתי לעשות סדר

הום-סקולינג? חייבים בכל גיל או שהטבע עושה את שלו?

כמה מילים על גיל ומוטיבציה פנימית:


גילאי הגן (כולל גן חובה!)

בין היתר, ילדים בגיל הגן צריכים לעבוד על מיומנויות חברתיות ויחסים בין אישיים. תנו להם להתפתח בקצב שלהם ומתוך המוטיבציה שלהם ולאו-דווקא דרך חוברות העבודה. תנו להם לחוות וללמוד - ריקודים, שירים, הרכבה, פירוק, דשא בין אצבעות הרגליים, צבעי גועש בידיים והגוף במים. תהנו מכמות הלחץ שזה יסיר מכם ומכמות הציפיות שמועברות אל הילדים שלכם באופן לא-מודע. ועוד משהו מרגיע להורים לילדי חובה: בדרך כלל מתחילים את כיתה א' ממש באיזי, ורוב הילדים כבר מוכנים לחודשיים-שלושה הראשונים לפחות. אז בהחלט אין לאן לרוץ :)

למידה חושית או חוויתית ממש מעודדת מוטיבציה פנימית

בדקו את עצמכם: זה בכלל מעניין אותם?

יש ילדים שמאוד אוהבים ללמוד, למלא משימות וחוברות עבודה. אחלה! איתם כנראה לא תהיה לכם הדילמה. מה לגבי הילדים שאתם מרגישים שאתם רודפים אחרים שימלאו איזה דף בודד או יפתרו איזה מבוך? איתם, כדאי לוודא מה רמת העניין. כדי לגלות את זה, ראשית שחררו. נסו שלא לרדוף עם החומר: תניחו חוברת או 2 במקום נגיש, עם צבעי עפרון באריזה מעניינת - ותנו לטבע לעשות את שלו. לא התעניינו? נסו חוברות אחרות. נסו הדבקה ולא צביעה, נסו לשבת איתם למשך רבע שעה. ואם ניסיתם וניסיתם וזה לא עבד - אז ותרו, זה כנראה פשוט מעניין *אתכם* יותר מאשר את הילדים שלכם. או שעם קצת סבלנות, זה יגיע גם אליהם עוד כמה ימים. אם הילדים שלכם יקבלו את הרשם שזה מאוד *מאוד* חשוב *לכם* או שהם ירגישו את ממד הלחץ שלכם, רוב הסיכויים שזה לא יוביל לתוצאה הרצויה ממילא. אז כדאי לשחרר:)


מה לגבי ילדי כיתה א'?

כשמתחילים את כיתה א' יש זמן התאקלמות והסתגלות, עדיין בתווך שבין מסגרת של גן למסגרת של בית ספר. ולכן, גם פה אין מה לרוץ. הקפידו על מסגרת בימי לימודים - בתחילת היום כדאי לפתור שיעורי בית, שם הריכוז הכי גדול. היו בקשר עם המורה אם נראה לכם שזה יותר מידי עבור הילד או שאולי חסרים לכם כלים כדי להבין איך ללמד את הפונטיקה (המורה יכולה ללמד אותכם את הצעד הבא בכמה דקות). אם תקפידו על המסגרת בימי לימודים, למשל מיד אחרי הזום או אחרי ארוחת העשר, אז תהיה יותר הסכמה ומוכנות לישיבה המשותפת לצורך הלימוד - וככה יהיו פחות התנגדויות.


או שלושתם יחד מול קטע וידאו של אותה גננת אהובה. זה ממש א-גילאי:)
יש לכם כמה ילדים? עשו חצי שעה משותפת בבוקר להשלמת שיעורים או דפי עבודה/צביעה ששלחה הגננת/המחנכת. זה יעזור ליצירת מסגרת לימודית של ריכוז מתוך כוחה של קבוצת האחים. אם אפשר, נסו שיהיה אתכם עוד מבוגר אחראי:)

ומה אם הילדה מתנגדת לשיעורי הבית?

נניח שאנחנו מתייחסים להתנגדות לשיעורי הבית בזמן הסגר ותחילת השנה, ולא התנגדות רבתית (בכזה מקרה בואו להדרכת הורים, אל תחכו להתגברות הקושי). אז, התנגדות מקומית: כמו כל התמודדות עם התנגדות, העקרון המנחה הוא ש*מדברים* ושתמיד שומרים על היחסים. אנחנו לא מתעקשים או נאבקים על חשבון הקשר! ולאחר שזה נאמר, שתפו את הילדה בבחירת מסגרת הזמנים, במה שצריך ללמוד ובמה היתה בוחרת להתחיל. בקשו ממנה שתלמד אתכם למשל, ואם צריך - ערכו שיחת תיאום ציפיות איתה לגבי העניין בזמן של נועם, כמו בבוקר או לפני השינה. הדגש הוא על המוטיבציה הפנימית, זוכרים?

אני שוב רוצה להזכיר, שאין מה לרוץ קדימה ואין מה לחשוש שהילדה תהיה מאחור. התייעצו עם המחנכת ותראו שיהיה אפשרי ופשוט להשלים פערים קטנים גם בהמשך ובמסגרת הכיתתית.


מחשבות על אווירה ביתית:


מזדהים עם הלחץ שחייבים להספיק או לחילופין, שצריך להתמיד במסגרת?

חשבו: אילו ערכים מתנגשים? האם מדובר בערכים של תחרותיות והישגיות, שחשובים לכם? צורך בשליטה שלכם במצב, בייחוד זמנים של חוסר וודאות? אולי חשוב לכם תשהיה מסגרת קבועה, ברורה ועקבית? כולנו באים בטוב, כולנו עושים את המיטב בעיננו לילדים שלנו. אני חושבת ששווה לזכור שלכל מטבע יש שני צדדים.

מה יתעורר אצל הילד, בעקבות זה? אולי חשש מכישלון? פרפקציוניזם? חובת-עמידה בציפיות? האם זה שווה את זה? חשבו מה העלות אל מול התועלת; האם זה יותר "מחסל-סבלנות" או מוקד חיכוכים חוזרים מאשר אירוע מקדם?

בהרבה בתים יש כמה ילדים - ויש תחושת מרדף אחרי המשימות של כל אחד מהילדים. בגיל הרך אנחנו חייבים לתת עזרה ולהיות שותפים בשיחות זום או בעבודה שלהם, אבל לא לשכוח: זה שלהם ולא שלנו.

תחרותיות והישגיות יש לכולנו מספיק סביבנו. הילדים שלנו יקלטו את זה מהר מאוד ויעשו אדפטציה. בעיני בבית יש משקל עצום לאווירה ולמסרים גלויים וסמויים גם יחד. בעיני, כדאי לכוון לכך שהילדים ירגישו חופשיים להיות עצמם ולהתקבל גם אם "לא נכנסו בדיוק למסגרת". נקבל יחד עם זה את הרווח הנקי שהם ירגישו בנוח לשתף אותנו בדברים שיאתגרו אותם בהמשך.

שווה להזכיר לעצמנו: שילדים הם מאוד סתגלניים! זה אומר שגם אם יתגלה פער מסויים בחומר, יש סיכוי מעולה שישלימו אותו מאוד מהר ממילא.


לסיכום:

זה לגמרי יכול להיות קצר, כיף וקולע!
  • אז להתעקש על לימודים או להקשיב רק לקצב של הילד? הדברים לא בהכרח סותרים. אפשר גם לתת ללמוד ולהתקדם מבחינה דידקטית, כל עוד הילד מעוניין וגם מבלי לחשוש שיהיה בפיגור או בעודף. כל עוד זה בא ממנו. אם זה עדיין לא בא ממנו - עבדו על המוטיבציה הפנימית.

  • אם אתם מוצאים עצמכם נאבקים על זה - ממליצה לשחרר. זה לא שווה את זה, בייחוד בזמנים אינטנסיביים כמו זמן סגר.

  • צרו זמני למידה בשעות הבוקר, שם יש הכי הרבה ריכוז. גם משך זמן קצר יכול מאוד להקל ולתת מסגרת.

  • שבו יחד.

  • גוונו באופני הלמידה ואם ניתן היעזרו בחוויות.

  • עבדו מתוך מוטיבציה פנימית - שתפו את הילדים בבחירת החוברת ובבחירת הזמן.

  • דברו על רגשות - מה יעזור, למה נמנעים מהכנת העבודה וכו'.

  • שתפו את המורה, לפי הצורך.


 

מתלבטים?

פה בשבילכם!


לתהליך אישי צרו קשר ישירות כאן


בואו לעקוב אחרי בפייסבוק או באינסטה

28 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול