חינוך למוגנות מינית בגיל הרך ומבלי להפחיד? מדריך פרקטי להורים לילדים בגיל הרך

אחת השאלות שחוזרת שוב ושוב בקליניקה מגיעה דווקא מההורים הכי קשובים:"מתי להתחיל לדבר עם הילדים על מוגנות מינית?"והשאלה שמתלווה אליה לא פעם היא:"איך עושים את זה בלי להפחיד אותם או לשבור את התמימות?"

זו שיחה עדינה, רגשית, ומבלבלת. אבל האמת? היא יכולה להיות פשוטה, טבעית, ואפילו מחזקת – גם לילדים וגם להורים.

חינוך למוגנות מינית בגיל הרך זה לא שיחה חד פעמית – זו שפה משפחתית

בניגוד למה שנהוג לחשוב, מוגנות מינית היא לא "נאום דרמטי" שצריך לשבת לתכנן. היא שיח שקט ויומיומי – חלק מהחיים.היא מתחילה כבר מהאמבטיה, מהחתלה, מהצעה לחיבוק או שיחה על הגוף:

"אני הולכת להחליף לך חיתול, אפשר?", או - "אני רואה שיש לך שריטה, רוצה שאבדוק?"

המטרה היא שילדים ילמדו שהם בעלי הבית על הגוף שלהם. שהם רשאים להגיד "לא", גם למבוגר. ושאם משהו מרגיש להם לא נעים – הם תמיד יכולים לבוא ולספר.

הורות אדלריאנית וחינוך למוגנות: ביטחון במקום פחד

בגישה האדלריאנית, מוגנות מינית היא לא רק מניעה – היא הזדמנות ללמד מסוגלות, ביטחון עצמי וגבולות בריאים. במקום להתמקד באיומים – מדברים על זכויות;

• "הגוף שלך שייך לך."

• "יש אזורים פרטיים – רק אתה מחליט מי נוגע."

• "אם מישהו עושה משהו שלא נעים לך – תמיד תוכל לבוא לספר לי."

גם ילדים בני 3–4 יכולים ללמוד משפטים פשוטים לשימוש כשלא נעים להם:

• "אני לא אוהב את זה",

• "תפסיק",

• "אני הולכת לספר לאמא",

• ואפילו לצעוק אם צריך.

כמו שלימדנו אותם לחצות כביש בזהירות, נלמד אותם להתנהל עם גופם – בזהירות אבל בלי פחד.

מה אומרים – ומה לא? איך שומרים על תחושת ביטחון?

אם יש סיטואציה שמעוררת דאגה (למשל שכן עם עבר בעייתי, סיפור שעלה באיזור המרכז לאחרונה), אין צורך לערב את הילד בפרטים המאיימים. הוא לא צריך לדעת על האיום – הוא צריך להכיר את הכללים הברורים:

• "אנחנו לא נכנסים לבד לבתים של אחרים בלי שאמא/אבא יודעים."

• "אם מישהו מציע לך משהו ואתה לא בטוח – תבוא לשאול אותי."

• "גם מבוגרים לפעמים מתנהגים לא בסדר – ואני תמיד פה בשבילך."

• "אם זה מרגיש לך לא טוב בבטן – תתייעץ איתי."

המסר עובר הכי טוב כשהוא שגרתי, נעים וענייני – לא דרמטי או מפחיד.

איך נראה חינוך למוגנות מינית (וגם מוגנות בכלל) כבר מהשנה הראשונה?

גם תינוקות ופעוטות לומדים דרך הכוונה, הקשבה וטון הדיבור שלנו.בשלב הזה לא צריך לדבר על "פגיעות", אלא להתחיל לבנות שפה של גבולות רגשיים וגופניים:

• "זה אזור פרטי בגוף שלך" – בזמן החלפה.

• שאלו אם הילד רוצה חיבוק – וקבלו גם "לא".

• תנו מילים לרגשות: "לא נעים לי", "אני מתבייש", "זה מסקרן לי".

כך נבנית אצל הילד תחושת בעלות על הגוף שלו, עוד לפני שהוא בכלל מבין את המורכבות שבנושא.

ספרים – דרך טבעית להכניס את השיחה הביתה

ישנם ספרי ילדים נהדרים על מוגנות מינית, שמהווים גשר נהדר לשיחה. בכלל, ספרים זו דרך נהדרך להנגיש נושא לנו ולילדים שלנו ולהיות שיחת מקפצה על נושא שחשוב לנו. אני אוהבת להמליץ על שני ספרים עיקריים, ומדגישה שאין לי שום קשר לסופרת או להוצאה!:)

לסיום, משפט שכדאי לחזור עליו בבית:

"הגוף שלך שייך רק לך. ואם משהו מרגיש לך לא נעים – אתה תמיד יכול לבוא ולספר לי. אני אאמין לך."

אני פה בשבילכם – כל שאלה, התלבטות או צורך בנושא חינוך למוגנות מינית בגיל הרך - ובכלל. אתם מוזמנים לפנות ❤️ליאור הראל | מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר, מומחית לגיל הרך