"אני לא רוצה לצחצח שיניים" - למה כן, מתי לא ובעיקר - איך לעודד?

מצחצחים שיניים ע"פ הנחיות רופא, לפחות פעם ביום :) מאז שיוצאת שן ראשונה, כן! גם אם הבייבי רק בת כמה חודשים ובוודאי כשמעל גיל שנה. אבל מה עושים כשהיא מסרבת?? האם לצחצח בכל מחיר? האם בכל מחיר לא-לצחצח? #עצמאות

אחרי שסופסוף עברנו את השלב הזה, מגיע שלב ההתנגדות?

התנגדויות לפעולת הצחצוח

רוב ההורים, לפי ריבוי השאלות ששולחים לי, נתקלו לפחות פעם אחת עם כל ילד בתקופה (ארוכה יותר או פחות) של התנגדות לצחצוח השיניים.

"לא!!" לא רוצה/לא בא לי וחבריו ולפעמים גם התנגדות שקטה: ההתעלמות.

זה בד"כ מופיע פחות או יותר באותו שלב התפתחותי של גבולות ועצמאות, גם סביב גיל שנה+ ו/או שוב סביב 2-3. הילד שלי רוצה לחוות את מידת העצמאות שלו, אולי מפתח רצון נגדי לשלנו (בהתאם למשימה ההתפתחותית שלו!) ולוודא שבידיו השליטה הבלעדית על גופו.

אם ירגיש שנלקחה לו בעלות על זה, ייתכן ויתנגד לשם ההתנגדות כשמטרתו היא שוב להרגיש שזה שלו. זה כמובן, לא מודע מצידו. זה המנוע הפנימי.



אבל לצחצח זה חשוב. זה סופר חשוב. זה ערך חשוב אצלנו בבית!

צחצוח עם אח/חבר בני גיל דומה יכול ממש לעזור כאן

אנחנו לא יודעים מה לעשות, הרי צחצוח זה שמירה על היגיינה ושמירה על הבריאות (ערכים מאוד חשובים), אבל מצד שני, אנחנו גם לא רוצים לצחצח בכוח (ערכי כבוד ושוויון-ערך, חשובים מאוד מאוד מאוד!) ובמקביל אנחנו גם רוצים ללמד את הילדים שלנו מעל-לכל" שהגוף שלהם הוא שלהם! וובהמשך ללמד ולקבל אחריות על זה (הצחצוח זה עבור הילד שלי, לא עבורי). אז אם אי אפשר את הכל, במה לבחור? זה כבר תלוי באג'נדה ההורית שלכם ובמאזניים שלכם את הערכים החשובים לכם. אני יכולה רק להציע את דעתי:


כן, יש פה ערכים מתנגשים.

לא, לא מצחצחים בכוח. ניסיתם פעם שמישהו אחר יצחצח לכם את השיניים? זו פעולה חודרנית ולא נעימה בכל גיל. הערך של כבוד ושיוויון-הערך הם בעלי משקל עצום לתפיסתי, גם אם במחיר של תקופה (מסוימת), שבה הילד לא יצחצח כאמור. כי את פעולת הצחצוח ואת עצם הצחצוח - הוא ילמד וההתנגדות תחלוף.


מה שיישאר זו החוויה ובאופן דו משמעי: "הטעם בפה".

וגם אם הילד שלי צריך עוד קצת זמן כדי להבין את החשיבות או לפחות לוותר על ההתנגדות יש סיכוי גדול יותר שהוא ישחרר את זה, אם אני אשחרר את זה. זה פשוט לא יהפוך לאישיו

אוטוטו נוכל להוסיף עוד כלים כדי להסביר ולהגביר את המוטיבציה שלו (גלית החשמלית למשל, אחלה ספר מוטיבציה לתהליך כזה!).

ילד שקיבל את המסר "אני אצחצח כי אתה צריך וככה החלטתי", "זה לא חשוב מה שאתה רוצה", "אני חזק יותר" – עשוי להפוך את זה לקול פנימי שלו וזו עשויה להיות מנגינה שהילד ינגן לעצמו בראש. זה, חברים, משהו שנשאר הרבה יותר זמן.

אז מה השורה התחתונה?

איך להתגבר על הקושי שלי, ההורה?

גם אם לא צחצח מושלם, הימנעו מלתקן את ילדכם. תחושת הביקורת היא מיותרת

גם ברגעי הקושי זכרו: אף פעם לא בכח - עדיף לא לצחצח מאשר להיאבק על זה. אמרו לעצמכם משפטים שעוזרים לכם לשמור על השלווה הפנימית, היכנסו לנעליו של הילד כדי לצמצם את הביקורת שאתם חשים וזכרו: שהכל זה תקופות, וגם זה יעבור. זכרו מה נשאר.


בררו עם רופא שיניים מה יכול להיות הנזק המצטבר, אולי זה יכול להרגיע אותכם. אגב, כדאי לבקר אצל רופא השיניים עם בצבוץ השיניים, גם אם אין סיבה של ממש וזה כדי לייצר אווירה חיובית עם הרופא (אחרת תגיעו פעם ראשונה כשיש כאבים וזה יכול להיות מאוד קשוח).


הימנעו מלתקן את הפעולה שהילד שלכם עשה, גם אם לא היתה מושלמת. אתם יכולים להשלים את הפעולה בהסכמה עם ילדכם - אתם תדעו האם בלבכם זה תיקון ("אתה לא עשית טוב") לבין השלמת צחצוח ("אנחנו עוד לומדים, רוצה שאני אעשה גם?).


כן, הורות זו השקעה מתמשכת. אבל זו העבודה שלנו, להיות עם הילד ולא "נגדו".

ואת עיקר המאמצים שלכם והאנרגיות, נסו להשקיע בזה:


7 דרכים להעלות מוטיבציה פנימית אצל הילדים לצחצוח השיניים:


1. לספר את "להציל את אצידופילוס" - ספר מקסים שמספר על חיידקים, תוסיפו בעצמכם לגבי זה שהם נמצאים גם בשיניים. אגב, כל ספר ילדים על חיידקים יכול להתאים פה, אין לי תמלוגים:)

2. לחפש את כל מה שאכלנו היום עם המברשת - למשל, "הינה הביצה! והינה הטחינה…. בוא נחפש את היוגורט, איפה הוא? או-וואוו כמה עגבניות אני מוצאת פה!"

אחלה הזדמנות לבקר בחנות הקרובה

3. לקנות ביחד בחנות מברשת שיניים -לפעמים צורה חדשה של מברשת, כזו שהאחיזה בה שונה (לקטנטנים למשל יש מברשות שהם אוחזים עם כל היד והבסיס של המברשת מאוד רחב), מברשת עם דמות אהובה, מברשת "כמו של אבא" או אפילו מעבר למברשת חשמלית (או להיפך), יהפכו את החוויה לשונה וחיובית.

4. להוסיף משחה (תואם גיל, כמובן).

5. לצחצח גם לאמא - אחד מול השני, אתה מצחצח לי ואני מצחצחת לך, בהסכמה הדדית כמובן.

6. המון דוגמה אישית - להראות ולספר כשאני מצחצחת מה הערך בזה (אני מנקה את השיניים שלי, זה נעים לי בפה אח"כ ההרגשה הנקייה"). להיעזר באחים גדולים, אצל סבתא, בני דודים וכו. מה שבעולמו של ילדכם.

7. ועל אותו משקל - המון עידוד של הילד כשהוא בודק ומנסה (יופי, אני רואה שאתה ממש מגיע לשיניים! מצחצח גם את הלשון") ולהמעיט בביקורת ("לא ככה, תן לי אני אראה לך") ולאפשר צחצוח גם אם קצר, כי זו הדרך לדרך המלך.

ואם לא הלך הערב, לא נורא, מחר זה יום חדש והעיקר זה רצון פנימי :)



 

מתלבטים? אני פה בשביל זה.

אתם מוזמנים להתייעץ איתי בעמוד שלי בפייסבוק, אינסטגרם, ובאתר שלי וגם לקבוע ישירות פה


53 צפיות0 תגובות